מי אני

מי אני? זו שאלה מאוד חשובה. לפעמים בתהליך של צמחיה רוחנית חשוב יותר להתעורר לשאלות המהותיות ולבחון את התשובות האוטומטיות של מערכת האמונות. אמרו לי שנולדתי ב-1967, אבל מה נולד ב-1967? הגוף שלי או לפחות הגוף שהיה לי. היום אני יודע, שאין דבר בין אותו הגוף והגוף שלי כיום ואף לא תא אחד נשאר בו מאז. אז האם אני הגוף שלי? לפעמים אני אומר שאני אב לילדים שלי, שאני בן זוג לבת זוגתי, חבר לחבריי, מורה רוחני לתלמידיי, ובעצם אני לא אף אחד מן הדברים האלה, ובו זמנית כולם ביחד. אינני הגוף שלי, הגוף שלי נמצא בתוכי, אינני המחשבות שלי, המחשבות נוצרות בי באופן ספונטאני, ולעיתים באופן מבוקר. אינני הרגשות שלי, כל אלה משתנים וישתנו עד בלי די. הזהות האמיתית שלי היא אותו הדבר שאינני יכול לדעת אותו  בשכלי, אך אני יכול לחוות אותו באופן ישיר. אני יכול להיפתח אליו, להתמסר אליו, לצמוח לתוכו, ואז אני לומד להתעלות מעל כל אותן הפונקציות שבחרתי ואני בוחר למלא בחיי.

ההיסטוריה הרשמית שלי אומרת שבאתי למימד הזה בגוף של תינוק ממין זכר, ושנולדתי בארץ ששמה ישראל. היא אומרת שפניתי למדע בנעורי מתוך הניסיון להבין את המציאות דרך החקירה של החומר והיקום, ולאחר מכן כעתודאי מהנדס אלקטרוניקה שירתי בצבא והמשכתי לחקור דרך האומנות והמוסיקה בתואר השני, כשכתבתי תזה על ההשוואה בין תיאוריות של מכאניקה קוונטית ותיאוריות על ה"צופה" בספרות.  נסעתי לספרד לחפש הלאה את השורשים שלי, של אותה משפחה שהייתה ידועה באזור קסטיליה, והתעסקתי בכתיבת התזה לדוקטורט על גרסת הלאדינו של הזוהר עד שהמנחה שלי נפטרה באופן פתאומי. מאז חייתי בספרד, הקמתי מרכז רוחני ופרשתי לגור בטבע, וקרו דברים רבים שחלקם מתואר במאמר על מורים רוחניים.  ההיסטוריה הרשמית שלי היא לא אני. היא ההיסטוריה של הפונקציות והתבניות שבחרתי למלא בחיי. וכך, לאותו "אני" יש הרבה סיפורים. ישנו הסיפור של הישראלי והיהודי, בן המשפחה, האבא ובן הזוג, המוסיקאי והמשורר, המדען והמהנדס, החבר והמורה הרוחני. אבל למדתי להשיל מעלי את הסיפורים האלה ופשוט להיות בתוך ליבי. הלימוד הזה היה עבודה קשה, ובניגוד לכל הדפוסים עליהם גדלתי וחונכתי, אבל הוא כדאי ואני ממשיך ללמוד.
גם את ההפרדה בין הרוח והחומר אני חווה כשקרית שכן אני חש ששניהם צדדים של אותו מטבע. יותר נכון לומר שבעיני כל הקיים מוקרן מאותו מקור, שאותו אנו יכולים לזהות בתוכנו. אני מבחין בכך שההיסטוריה של עמי, של האנושות וכדור הארץ משתקפת בתוך עצמי. כאשר אני מכוון את שדה התודעה שלי מן הלב אני יכול גם לראות את ה"היסטוריה" של אחרים ואת הסיפורים שבנו לעצמם. כך נראה לי שכולנו מראות ייחודיות, סינגולאריות, של אותו הדבר שאחדים מכנים "תודעה", שהשורש שלה נובע מן הלב שלנו, מדרך הנשמה שלנו שמקורה ברצון לתפוס את עצמנו כתודעה נפרדת, והרצון הזה יוצר מציאות בעולם החומר. אפשר לומר שהאבולוציה של העולם היא זאת של התודעה שמשתקפת כמו הולוגרמה בחומר. גם המילה "תודעה" היא מושג שאני נאחז בו בהיעדר כלים או מושגים אחרים.
אני שואל את עצמי כעת מה עליי לעשות בעולם הזה. ומאחורי השאלה, מסתתרת הנחה סמויה, שאני יכול לבחור בכל דבר שאני עושה,  וגם כאן למדתי שאינני מנותק מן האחר וזאת היא הגדולה שבאשליות. לפעמים המציאות מובילה אותי למקומות שלא שיערתי, ואני מרשה לזאת לקרות כי אני מזהה את האחדות שממנה צומחת האשליה של הנפרדות שלי. זו הסיבה שהחלטתי לשתף בלימוד הזה את האחרים. אני חש שאין לי מנוס מפני הדרך הזו, לפחות לא בשלב הזה, ולכן אני פשוט מתמסר.