במהלך כל שנה מתקיימת לפחות סדנה אחת אינטנסיבית למדיטציה וריפוי במהלך ביקור בישראל.

 הסדנאות מאופיינות בעבודה מאוד אינטנסיבית על מדיטציה וריפוי נשמתי, שמונחה כך שכל משתתף יוכל למצוא את ההשראה, העוצמה והבהירות כדי להמשיך את החיים ממקום מודע יותר.

המעוניינים במידע נוסף יכולים ליצור עימי קשר דרך האתר וכדי להרשם יש לדבר עם עמית בטל'  0504474537 או במייל

amithil@inter.net.il.

הסדנה הראשונה התקיימה ב-27 עד ה-29 בדצמבר 2012, השניה בתאריכים 4-6 באפריל 2013, השלישית בתאריכים 30-31 באוגוסט 2013, הרביעית  2016 ב-11 וב-12 ליולי 2014 והחמישית ב-3 וב-4 ליולי 2015ת השישית במאי 2016, והשביעית ב-10 בספטמבר. רובן נתקיימו בסביבה טבעית על רקע נוף של הרים וים, כגון בבית אורן וכללו כארבע עד שש ישיבות למדיטציה כל יום ושתי חטיבות של ריפוי בבוקר ואחה"צ.

. . לקרוא עוד

תכני הסדנאות

הקדמה: מדיטציה והגישה ההוולוגראפית לא-דואלית, שמאפשרת לנו להתחבר למקור של הקיום ולרפא את קרע הנפרדות הנשמתית שאנו חווים כבני אנוש. מודלים לריפוי (מכאני, אנרגטי עדין עד גס, קוונטי, שיקוף הולוגראפי, הכלה רגשית), תודעה ואנרגיה, חמלה של הלב. מן הנשימה לנשמה: נשימה יוגית, ריברסינג, הולותרופית ובעת טראומה או מוות. הנשימה היא הכלי החשוב ביותר לתיעול אנרגית חיים של כאב פיסי או רגשי שעצורה בגוף החי ומאפיינת כל תודעה שמוצאה מעולם החי. שימוש מודע בנשימה, בהנחיה של המטופל יכולה לחולל פלאים בתהליך ריפוי, תוך התמקדות בחוויות של תת-המודע שאצורות בזיכרון הגופי.

מצבי תודעה: הכרת מחזור מצבי התודעה היומיומי שלנו והקשר שלו לריפוי. טיפוח היכולת להיכנס למצב תודעה מוגדר, באופן ישיר ומודע, שבו יש יותר יעילות לתהליך ריפוי באמצעות כלים שונים (רגרסיה, קריאה תאית, תקשורת עם תת המודע, וכו'). כאשר המטפל מסוגל לחוות מצבי תודעה אלה באופן מודע הוא יכול גם "לראות" את מה שעובר על המטופל ולא רק להנחות אותו "מבחוץ".

הגוף כהולוגראמה וייצוג הנשמה: הכרת הייצוג של כל איבר ומערכת בגוף ע"פ מפות שונות של מורים ומטפלים בעולם והבנת הקשר בין הנשמה והאישיות, שהיא הביטוי החיצוני ביותר שלה. משמעותו של הקשר הוא מבנה של "קליפות בצל" בזיכרון האנושי ומעין פרקטל (מושג מתמטי) שמארגן את הזיכרון בגוף דרך תת-המודע.

מנגנון היווצרות של מחלות: בכל מחלה יש לפחות שני גורמים חשובים בזמן שמאפשרים הבנה של התהליך – טריגר או אירוע שקורה מעט לפני הופעת הסימפטום ומביא להיווצרותו וכן דפוסים או התניות שנמצאים ברקע הנשמתי של האדם ומקורם קודם לכן, בילדות, בנערות, בזמן הריון, לידה או בחיים קודמים. פעמים רבות מדובר בכמה שכבות שיש צורך לרפא אותן ע"י הכלה רגשית והבאתן למודע. ריפוי באנרגיה אוניברסאלית: חישה, זיהוי, תיעול של אנרגיה מן המעטפת החיצונית סביב הגוף ועד לאיברים פנימיים בגוף.

כלי ריפוי הפועלים דרך החושים: ריפוי ע"י צלילים, צבעים, ריחות, שמנים, קריסטלים, תנועה וכדומה ריפוי בנבכי הזמן: רגרסיה ופרוגרסיה. אנו יכולים להתחבר לציר הזמן היחסי דרך חוויות רגשיות ולעלות למודע אירועים מן העבר ואפשרויות עתידיות ע"י הנחית המטופל למסע בתת- המודע שלו בדרכים רבות.

ריפוי בקריאה תאית: התמקדות וחישה. מגע ישיר או ממרחק מגוף האדם מאפשר קריאה של מידע ורגשות האצורים בזיכרון התאי ע"י טיפוח רגישות של המטפל או לחלופין הנחיה של המטופל לשורש החוויה שבזיכרונו. עבודה זאת מחייבת ריקון החשיבה מתוכן, פתיחה של הלב והקשבה. ריפוי ע"י תקשורת עם תת-המודע: צעד נוסף שמעבר לתקשורת עם זיכרון תת המודע המאוכסן בגוף הוא תקשורת עם תת-המודע הקולקטיבי כאשר לכל מטופל ומטפל ישנם מלווים רבים, החל מבני משפחה ועד מדריכי אור, שבהם ניתן להיעזר בשעת הצורך לריפוי.

דפוסים בצמיחה וקפיצות מדרגה: ישנם שני דפוסים צמיחה עיקריים – אחד בו החשיבה (קוגניציה, ה"ראש") מקדימה את החוויה (רגש, ה"לב") והשני בו החוויה מקדימה את הקוגניציה. כדי להגיע לקפיצת מדרגה בהתפתחות האישית אנו זקוקים לתאימות בין הלב לראש, היינו לתפוס או לראות את עצמנו מ"למעלה", מ"גובה הנשמה" ולהבין לאן פנינו מועדות.

ציר הצמיחה הנשמתי: לכל אדם יש ציר אחד לפחות שעליו נע הלימוד הנשמתי העיקרי ובמרכזו התמודדות עם קונפליקט פנימי עם שני קטבים, הקשור בהגשמה עצמית. לדוגמא, מחויבות למשפחה מול הגשמה מאווים פרטית (ציר ה"נאמנות") או התבטאות אומנותית מול כדאיות כלכלית (ציר ה"בשפע"), וכדומה. מודעות לציר הצמיחה משמעותה טיפוח איכויות שהאדם זקוק להן כדי להביא את עצמו להגשמה של פרויקט החיים שלו ושבעטיו הוא עלול לחלות כשמסלול חייו סוטה מן הצורך הנשמתי. ריפוי בציר הצמיחה משמעותו ערנות והכוונה נכונה של המטפל להקשבה מודעת אל הלב אצל המטופל.

תוכנית החיים הנוכחית: מהו הלימוד המרכזי שנשמתו של אדם באה לעשות בחיים אלה ומהו תפקיד המחלה או הקושי בתוכנית הזאת. הליכה מודעת בציר הצמיחה המרכזי מתוך הכרה בתוכנית החיים הנוכחית של אדם תביא להבראה מקסימאלית, לשלמות ואושר.

תוכניות חיים עתידיות: יעודן של נשמות. מרבית בני האדם מקרינים מתוכם כבר ברגע זה את תוכנית חייהם בעתיד ואת מערכות היחסים המרכזיות שבהן יעסקו. עם זאת, מודעות לכך מאפשרת לנו בחירה ושינוי של מעגל החיים הבא או השתחררות מדרך הנפרדות הנשמתית, כדי לחוות את עצמיותנו, לחבק ולנוח בה באופן ישיר.

הגשמה עצמית: ללכת מעבר ל"תכנות" הנשמתי של המשך הקיום מתוך נפרדות לטרנצנדנטאלי, לחוויה של המקור מעבר לכל צורה של חיים שהיא ולשחרר את הצורך להתכשמות בחומר.

הנחות היסוד לסדרת הסדנאות הינן: 1) המהות שלנו היא תודעה מופשטת, בת אלמוות הנחווית באופן ישיר כהוויה, שלוה וערה במרחב הלב. 2) הנשמה היא דרך הנפרדות שלנו מן ההוויה הלא מובחנת או ה"מקור" והיא התפתחה דרך מעגלי חיים רבים על פני האדמה. 3) האישיות והגוף הם ביטוי הולוגראפי של הנשמה בזמן-מרחב והגענו למימד הגשמי כדי להתנסות דרכם עד שנוכל לחוות מציאות שלמה והרמונית מתוכנו באופן מודע ומעומק הלב. 4) באנו למחזור החיים הזה עם תוכנית מסויימת להגשמה עצמית הכוללת מערכות יחסים, כישרונות, התניות, דפוסים וייעוד, בין שאנו מודעים לכך או לא, אך בשורש הזהות הנשמתית נמצאת העצמיות שרק ממנה הריפוי הוא אפשרי. 5) כל מחלה או בעיה נפשית הן הזדמנות לצמיחה במודעות העצמית שלנו, שמאפשרות לנו להכיר בתוכנית הזאת, לשחרר אותה ולנוח מעבר לה. 6) לגוף אין "רצונות" משלו ולכל אירוע – החל ממה שנראה כמו מקרה, תאונה או השפעה סביבתית ועד נסיבות מוות או מחלה ממושכת – יש משמעות עבורנו, כך שאם נוכל לעשות את השיעור הנשמתי הזה ישירות, ההחלמה תהיה המהירה ביותר וגם ספונטאנית. 7) המקור לכל המחלות וגם לקושי הנפשי נמצא בתודעה שלנו, בעיקר בחוויה הרגשית, וניתן לקרוא אותו דרך הגוף או תת-המודע באופן ישיר. הדרך המהירה ביותר לעשות זאת היא פיתוח אינטואיציה חריפה אצל המטפל, מה שמחייב איזון פנימי ותרגול של ריפוי עצמי. 7) כל ריפוי – מן הגס (ניתוחים, תרופות, וכו') ועד לעדין (תודעה, מיקוד, תובנה, קתרזיס רגשי) או להיפך – הוא לגיטימי, בהתאם למודעות של האדם וניתן להיעשות במשולב עם עוד דרכי טיפול נוספות. לעזור לנו לדעת מאין אנו באים, מה התוכנית הנשמתית שלנו ולאן פנינו מועדות – זאת עזרה משמעותית בדרך להגשמה עצמית. 8) המפגש בין מטפל ומטופל הוא אינטראקציה של שיקוף, שיתוף וצמיחה הדדית שמבוסס על משחק תפקידים מודע ותומך. 9) מטפל אינו יכול ואינו צריך לנסות לקחת אחריות על הריפוי וההגשמה העצמית של מטופל או לחסוך ממנו ניסיון חיים, אלא לתמוך, לתעל, לשקף, לאפשר הבאה למודעות של רגשות אצל המטופל ובכך לעודד אותו לצמיחה, הבנה, קבלה, אהבה והגשמה עצמית, שלמות ואושר.