התעוררות משני סיפורים

לעיתים אני שואל את עצמי במה ראוי להשקיע את זמני: להפריך את הסיפור ה”קטן” או את הסיפור ה”גדול”? מה חשוב יותר? זה נראה לי לגמרי חסר תכלית לנסות לטפל בשניהם גם יחד.

הסיפור ה”קטן” הוא הסיפור של האישיות בת-החלוף שאותה אימצנו לעצמנו כזהות ואותו ירשנו מהורינו ומן החברה שסביבנו. בסיפור הזה, שאני קורא לו ציר הזהות האנכית, אנו מגלים את מסע הנשמה ואחר כך את המקור שפועל דרכנו. בסופו של דבר אנו מבינים שמי שאנחנו באמת זה סך כל הגילגולים עד כה, שמעצבים את אישיותינו הנוכחית ושיש לנו חיבור ישיר לבורא, הפועל דרכנו ברגע הזה.

הסיפור ה”גדול” זהו הסיפור של ההיסטוריה האנושית בכללותה ושל עם ישראל בפרט, ועיקרו הניסיון להבין מה בעצם קורה היום בעולם ולאן מועדות פניו של המין האנושי. זהו סיפור מורכב מאין כמוהו, שתמיד יהיו חסרים בו פרטים כדי להבין את התמונה המלאה. בסיפור הזה, שאני מכנה אותו ה”ציר האופקי” פתאום אנו מבינים שמה שסיפרו לנו בספרי המדע, הביולוגיה וההיסטוריה זהו נארטיב של הזרם המרכזי או ה”מיין סטרים”, וישנן תרבויות עתיקות והיסטוריה מופלאה עוד מלפני המבול.

בשני המקרים, גיליתי שכל מה שסיפרו לנו על עצמנו, על העולם הזה וההיסטוריה שלו ושל עצמנו הוא לא האמת. אבל, כאמור, אנו חייבים להיות פתוחים מספיק במע’ האמונה שלנו כדי לחקור את האמת ולהתמודד עם התוצאות.
לפני המאמר עצמו אני רוצה להקדים ולומר כי אינני מצפה כי האנשים שיקראו מאמר זה יסכימו איתו או יקבלו אותו בעיניים עצומות ואני מפציר בכל אלה שיש להם ספקות לחקור ולדעת בעצמם.

פרק ראשון: הסיפור ה”קטן” והסיפור ה”גדול”

אני מגיש לכם בזאת את התקציר של האמת, כפי שאני רואה אותה כיום ומניח לכל אחד מכם לשפוט בעצמו, תוך בדיקת הקישורים המתאימים בטקסט. אין לדעתי אפשרות לצמיחה אמיתית ללא הפירוק האמיץ של מע’ האמונה שלנו ומבלי לטפח בתוכנו פתיחות ללמוד ולהכיל תפיסת מציאות חדשה. כל זאת בבחינת “דע מאין באת, מי אתה, כדי שתדע גם לאן אתה הולך”.
לפני זמן מה מצאתי את עצמי כותב על הסיפור ה”קטן”, על מושג ההארה והמכשולים בהתעוררות רוחנית שלא ע”פ מסורת רוחנית כלשהי, בעיתון מעריב. ושוב, נוכחתי לדעת שמרבית האנשים חייבים להיאחז במסורת רוחנית כלשהי כדי להשתחרר מן הסיפור ה”קטן”.  בסופו של דבר, אין זה ענייני להיכנס לוויכוח כזה או אחר עם מישהו, מי מבין טוב יותר בגוף ידע או במסורת הטוענת לבעלות על הרוח.

לעומת זאת, את הסיפור ה”גדול” קשה עוד יותר להציג. הוא כה רחב וחובק כל, שאי אפשר לדעת היכן להתחיל, מבלי להיקלע למחלוקות עם ידענים או בעלי דוגמות למיניהן.  חובבי הסיפור ה”גדול” בד”כ מקימים אתר שעליו מודבקת מיד התווית של תיאוריות “קונספירציה”, וגם אליהם אינני משתייך.  ביניהם יש אנשים טובים ונפלאים, אבל מי שהתעורר מן הסיפור ה”גדול” אין לו בהכרח כלים לשמור על שלוות נפש, אלא אם התעורר זה מכבר גם מן הסיפור ה”קטן”.  מאידך, את  אלה שהתעוררו מן הסיפור ה”קטן”, הסיפור ה”גדול” פשוט לא מעניין. הם לרוב עסוקים ב”הוראה” ומדברים על גאולה אישית, כי הכול הרי “נמצא בפנימיות”. נפגשתי במעט מאוד אנשים שהתעוררו משני הסיפורים גם יחד ולא חשו בחילה ורצון עז לברוח מהעולם כפי שהוא היום… וכך נותר העולם שלנו בידי אנשים שהתודעה שלהם מפוצלת ואנוכית, כאלה שלא התעוררו כלל, והתוצאות ניכרות על פני השטח.  ובכל זאת, לאור הקונפליקט המתעצם בעולם ובאזורנו, אני חייב לפחות לנסות ולהאיר תמונת מצב שונה מן המקובל ולפקוח בכך את העיניים לאלו שמעוניינים בכך. אך אנא התאזרו בסבלנות, אני מבטיח להגיע גם למציאות הלאומית והאנושית העכשווית

אבל חייב להתחיל עוד קודם, בשאלות שעינינו אותי משחר ילדותי, ותסלחו לי אם אשלב בהן מעט ביוגראפיה אישית.
כשהייתי נער לעיתים קרובות מצאתי את עצמי מתבונן  בכוכבים ושואל את עצמי מה לעזאזל אני עושה כאן? אין שום הגיון בסיפור הזה על פני האדמה. לא הבנתי מדוע אנו חייבים להיות בני תמותה, מדוע הגוף מתכלה ולשם מה אם כך באה לכאן הנשמה. היו לי זיכרונות מטושטשים מזמנים שההיסטוריה הרשמית בבית הספר לא מתארת ולא יכולתי ליישב אותן עם מה שלמדתי מן התנ”ך וההיסטוריה. מאידך, תרבות שומר , מצרים העתיקה, האינקה והמאיה, הציורים של נאסקה  ואיי הפסחא,  הפנטו אותי. שמתי לב שברובם הייתה אובססיה לזהב ולאלמוות. באותו זמן, כתולעת ספרים שקראה ימים כלילות בספריה הציבורית של קרית-ים,  נתקלתי בספריו של אריך פון דאניקן “מרכבות האלים” ומשהו ניצת בי. לא יכולתי לסתור את הראיות שהציג אך שמעתי ניתוחים מדעיים לכאורה שהאשימו אותו ברמאות. לכן פניתי למדע. הלכתי אז להרצאות של פרופ’ מריו ליביו על אסטרופיסיקה בטכניון והשתלמתי כנער שוחר מדע בכור בפיסיקה גרעינית כבר בגיל 16. לקחו לי עוד עשר שנים ומסלול של עתודאי בהנדסת חשמל כדי להבין שגם המדע הקונבנציונאלי לא פותר שום דבר, לא את ההיסטוריה האנושית ולא את חידת הקיום והזהות העצמית שלי.
מאז עשיתי כברת דרך שלא כאן המקום לספר אותה וסוף סוף, השתחררתי מן הסיפור ה”קטן”.

בסופו של דבר זה מסתכם בלשאול את השאלות הנכונות ולבדוק אותן במעבדה הפנימית, מבלי להסתמך על תשובות מן המוכן. אבל אז הבנתי שחסר משהו. במבט מן החוץ, רציתי לאחות את הקרעים של הזהות הישראלית, להבין אותה וגם שאלתי את עצמי, מה באמת קורה בעולם הזה, לאן מועדות פניה של האנושות?  את השאלות של ילדותי אביא בהמשך, בהקשר של התנ”ך, אבל עליהן היה עלי להוסיף זווית רחבה יותר שכוללת את  הידע המדעי והארכיאולוגי העדכני: מה נכון לגבינו, תיאוריה של בריאה או אבולוציה, או אולי שתיהן? אם ברור כל כך מהי השרשרת האבולוציונית עד להומו אירקטוס עד לפני 400 אלף שנה, מדוע חסרה החוליה להומו סאפיאן שמופיע לפני כמאתיים אלף שנה? למה במחקר הגנום האנושי נמצא שאחוז גדול מאוד מהגנים האנושיים “לא פעיל”, בעוד שבחיה כה פשוטה כמו זבוב הפירות רק 17 אחוז מהגנים לא פעילים? האם באמת תורת היחסות של איינשטיין למקרוקוסמוס נכונה, ומדוע עדיין לא ניתן לגשר בינה ובין המכאניקה הקוונטית שעוסקת במיקרוקוסמוס? האם קפיצה בזמן-מרחב באמת אינה אפשרית, ואם כן האם הייתה בהיסטוריה ויש בימינו התערבות של “חוצנים” בנעשה בכדור הארץ? באותו זמן קיבלתי לידי במתנה כעשרה ספרים של זכריה סיטשין, שתרגם את אלפי טבליות החומר הבבליות באופן שונה מהמקובל. הוא טען כי הייתה התערבות חוצנים ביצירת הגזע האנושי ובפריחתה הפתאומית של התרבות הראשונה שלאחר המבול בבבל. להבדיל משאר חוקרי הארכיאולוגיה הוא ניסה להראות כי אין מדובר במיתולוגיה סתם, אלא להיפך, בשורשיה משותפים של כל המיתולוגיות ע”פ כדור הארץ.
עם זאת, בעודי בודק שאלות אלו מיד עלתה מע’ האמונה או תפיסת העולם המקובלת שלפיה רוחניות וחוצנים סותרים זה את זה, או לפחות שחוצנים אינם מעניינים אנשי רוח אמיתיים. האומנם כך? בעיני, “הכול רוחני” וגם “כולנו חוצנים”. הכול רוחני מפני שהתודעה שלנו וכן הגישה שעל פיה אנו פועלים – כל אלה יכולים להפוך כל עשייה וכמובן העדר עשייה ל”רוחנית”. באותו אופן, גם “כולנו חוצנים”, מפני שכולנו נשמות שמבקרות כאן ומתנסות בלימוד ובצמיחה עד להמשך הדרך או חזרה למקור. התגליות של סיטשין לא כבשו אותי אז, אולי מפני שספריו לא הציגו תפיסת עולם רחבה המחברת בין תגליות המדע –  גנטיקה, כימיה, חקר המוח, פיסיקה מודרנית, היסטוריה וארכיאולוגיה  – ודרשו התעמקות יתרה בתרבות השומרית. בנוסף לכך, תועמלני הנבואות של סוף העולם ב-2012 השתמשו בדבריו על כוכב ניבירו  כאמצעי ליצור הפחדה וריחוק. אך בספר אחר מדהים למדי של מייקל של מייקל טלינגר   Slave species of God  מצאתי העמקה והרחבה של ערש האנושות ברב ההקשרים המדעיים בני זמננו. ובמקביל, נתקלתי גם  בניסיון הראשון והמעניין ביותר לדעתי, להבין את הבעיות והאפשריות החדשות בהבנה של הפיסיקה המודרנית אצל חוקר בשם נאסים הרמאין. הוא הדגים כיצד התפיסה העכשווית של המדע הרשמי היא חלקית מאוד ומתעלמת לא רק מעדויות אלא גם מאפשרויות המסע בזמן–חלל. שני חוקרים אלה שנמצאים דווקא בשוליים של הזרם המרכזי הם דוגמאות לראיה חודרנית ובהירה שיכולה ללמד אותנו רבות על משמעותה של המקוריות ושל הראיה הכוללת של מציאות ימינו ובמקביל על העדרה של ראיה כזאת במוסדות המחקר האקדמיים המקובלים.

פרק שני: ערש האנושות והתנ”ך

בפרק הראשון ראינו עד כמה השאלות של המחקר המודרני לסוגיו סובלות מאותה הבעיה, שבעיני היא שורש כל הרע – הן בסיפור ה”קטן” של האישיות והן בסיפור ה”גדול” הנוגע לציוויליזציה הנוכחית – והוא  התודעה המפוצלת. בימינו כל חוקר מתמקד ומעמיק בשטח שלו בלבד, ולרוב מתוך גישה מחקרית שיש בה יותר מע’ אמונה דוגמאטית מאשר פתיחות. אף אחד מהחוקרים לא מעיז לומר משהו שאינו בשטח המחקר שלו, וממילא שטח זה מוגבל עד כדי כך שהוא נידון מראש רק על ידי בעלי העניין והידע. זאת הסיבה שאין היום כמעט חוקרים המנסים להבין את התמונה הכוללת. דוגמה נגדית  מובהקת היא שתי הדמויות שהזכרתי – מייקל טלינגר ונאסים הרמאין – שאף שאין להם תואר בכל התחומים בהם הם עוסקים יש להם בהחלט תעוזה, מעוף וראיה כוללת.
אם נחזור לספרו של טלינגר, כל תיאור מקוצר שלו יחטא למציאות כי הספר בן מאות עמודים ומחבר בין מרבית שטחי המדע.  ובכל זאת, אם ננסה לסכם את הסיפור האנושי הוא יראה כך: המין האנושי הוא בן כלאיים, הכלאה בין ההומו אירקטוס (אבולוציה) וגזע חוצני שייצר אותנו (בריאה), אכן בדמותו, אך עם “שיפוץ” גנטי קל. ממש כפי שאנו בימינו מסוגלים לעשות. אין זה משנה מדוע הם הגיעו לכאן במקור או מדוע החליטו ליצור גזע עבדים שיהיה בן תמותה, אבל מכאן הסיפור מוכר למדי: הם עשו להם פרוטוטיפ ראשון (אדם) ולאחר מכן שוב שני פרוטוטיפים (אדם וחווה), ואת השאר ייעדו להיות עבדים במכרות של דרום אפריקה.

כמישהו שעסק בארכיאולוגיה, טלינגר גיחה אלפים של מבני אבן נתגלו ליד המכרות העתיקים ביותר של זהב שנמצאו בכדור הארץ ולידם שלדי בני אדם הקדומים ביותר. במקומות אחרים נתגלו גולגלות ושלדים של יצורי כלאיים המכונים “בני האלוהים”. וכך נוצר ההומו סאפיאן שהחוליה אליו לא נמצאה וגם כנראה לא תמצא אף פעם. ה”אלים” “טיפלו” בגנים שלנו במשך זמן רב ועשו ניסויים במה שמתואר בכתבים השומריים כ”עץ החיים” או הקוד הגנטי, התפרסו על פני כדור הארץ, וחילקו ביניהם את האדמה. כבר מן ההתחלה פרצו ביניהם חיכוכים כאשר אחד מהם רצה ללמד את האדם בניגוד לדעתו של השני, מה שהביא לסיפור הגירוש מגן עדן, המוכר לנו מכל סיפורי הבריאה. הם לא היו מפותחים ביותר מבחינה רוחנית, אבל בדיוק כמונו, הייתה להם טכנולוגיה מתקדמת, שבדברים מסוימים עדיין עולה על שלנו  כיום ובאחרים כנראה לא. בפועל, התגלית החשוב ביותר בתחום הזה, הוא שרובם כבר חיים בגלגול לגמרי אנושי, וזאת מתוך נסיוני ברגרסיה למאות אנשים, שסיפרו על זכרונם כ”בני אלים”.
למי שמעוניין לבדוק זאת, אני מזמין לאתר של אאורליו מחיה מסה, פסיכולוג קליני שהוריד ליוטויב כאלפיים רגרסיות לאנשים בחיים קודמים ובעולמות אחרים. מסתבר שהאלים בעת העתיקה כפופים לחוקי הרוח ורובם מתגלמים באופן האנושי כדי ללמוד איך הסיפור נראה מן הצד השני. כך הסיפור על האלים הוא למעשה סיפור על צמיחת התודעה בכוכב שלנו והוא מגלה שהמלחמות התחילו שם בעבר, כולל שימוש בנשק אטומי וכימי (סדום ועמורה, כתבי הוודות, ועוד). היו ביניהם “רעים” וגם “טובים” כפי שיש בינינו גם כיום ע”פ עדויות  רבות של מפגשים. “בני האלוהים” לימדו אותנו חקלאות, אסטרונומיה, קרוא וכתוב והיו אחראים לפריחה הפתאומית והבלתי מוסברת של בבל, מצרים, האינקה והמאיה, לבניה של האתרי נחיתה שהשאירו אחריהם, ולתרבויות  אחרות שאינן מוכרות היום. הסיפורים שלהם ממלאים את דפי ה”מיתולוגיה” בכל התרבויות, תחת שמות שונים אך תמיד עם אותם הפרמטרים – אותם סיפורי בריאה, אותן דמויות מפתח וההשוואה בספר מאלפת.
בואו ואשאל אתכם כמה שאלות שיעוררו קצת את הזיכרון ביחס ליהוה התנ”כי, שאותו טלינגר מבדיל מ”אלוהים” :, מ”אדוני” וכמובן מה”מלאכים” שהינם שליכים או מ”בני האלוהים”:  כמה אנשים מבני ישראל, הכוללים את ירבעם, מסר יהוה בידי שבט יהודה לרצח בסיפור העגל? חצי מליון! (דברי הימים ב’, 13, 15-18). כמה גברים מתיר יהוה לפקח בן רמליהו להשמיד מפני שלא עמדו לצידו? מאה ועשרים אלף גברים (דברי הימים ב’, 28, 6-9). כמה אתיופים הורג אלוהים בעבור עמו הנבחר במעברם באפריקה? מליון (דברי הימים ב’, 14 ,8-12). כמה מן הכנעני והפריזי מפיל יהודה ב”זכות” יהוה, ולאחר מכן חותך את אצבעות הרגליים והידיים של אדוני בזק בשמו? לכו ובדקו  עשרת אלפים (שופטים א’,1, 5-7). כמה אנשים לקח יהוה במגיפה (לוחמה ביולוגית?) מפני שנישאו בנישואי תערובת עם המדיינים והעדיפו את בעל פעור? עשרים וארבע אלף (במדבר 25, 6-9). כמה חיות שחט המלך שלמה, החכם מכל, “לכבוד” יהוה? מאה עשרים אלף כבשים ועשרים ושתיים אלף בקר (מלכים א’, 8, 63). רוצים עוד? האם זוהי דמות האלוהים האמיתית שיש לנו בליבנו? תוכלו למצוא דוגמאות אלה ורבות אחרות בספרו של מייקל טלינגר המוזכר קודם.

לצד סיפרו המרתק של טלינגר, הספרים של פון דניקן וסיטשין שהזכרתי קודם, היו שני ספרים נוספים שנכתבו בעברית: התנ”ך  האמיתי של אורי יהודה והספר “השם הווה, המקצוע: אלוהים” של יעקב מרוז, שחקרו את התנ”ך משתי זוויות שונות ומשלימות  ואף הם מומלצים לקריאה. אבל לדידי, זאת הייתה רק תחילת הדרך למחקר של שנים בשני הצירים שהזכרתי קודם ולגילוי האמת שכל כך רלוונטית לנו היום.
את התנ”ך שלנו, אפשר לקרומזוויות שונות ומשלימות: כספר הלכה ואמונה, מתוך חקר הספרות ההשוואתית, כספר היסטוריה, כספר ארכיאולוגיה, אבל בסופו של דבר בעבור כל מחפש רוחני אמיתי, יש צורך במאמץ העילאי לישב בין הכמיהה האמיתית אותו אלוהים שאינו יישות אלא חוויה ישירה של המקור. והרי זה ברור אלוהים לא יכול להיות מישהו!! לכל היותר ה”מישהו” הזה, כמו כל אחד מאיתנו, יכול להיות כלי מודע לבורא.

,  נזכרתי בכל אותן השאלות ששאלתי בילדותי: לא היה ברור לי למה אלוהים בתנ”ך היה כה קנאי וזועם, מדוע בשמו אפשר היה לרצוח, לבזוז ולהחריב עמים. מדוע כל הדורות הראשונים היו בני מאות שנים ולאחר מכן פתאום הוא החליט לקצץ להם את הגיל למאה ועשרים (בראשית פרק 6)?  ולמה לבניו מותר לשכב עם בנות האדם באופן חופשי (שם)? מי היו הענקים, הנפילים ומה ההבדל בינם ובין בני האלוהים? שאלתי את עצמי גם למה מרגע מסוים אלוהים נעלם מעיני בני האדם?  ומדוע נפגש בעבר רק עם אנשים נבחרים באתרים רחוקים במידבר או בהרים כמו הר סיני, ולא עם כל אחד, בלב? למה הוא דרש תמיד נאמנות כה מוחלטת והעמיד במבחן כה אבסורדי את שליחיו?  ולמה התיאורים של כל מקרי המלאכים כה אמיתיים, היתכן ה”שליח” של אלוהים הזדווג עם אשתו של מנוח ומשם שמשון הגיבור, שהינו ייצור כלאיים? לשם מה יש להקריב לאלוהים קורבנות, האם הוא באמת זקוק לאיזה כבש צלוי? ולמה רק את אליהו (וכנראה גם את חנוך בן ירד, לפחות ע”פ ספרי ההיכלות)  הוא לקח אליו ב”מרכבה”?  היו ויש עוד הרבה שאלות כגון אלה. אני יודע היום שזאת הייתה הדרך ה”קלה”, לתת פרשנות מטפורית והסברים מפולפלים לכל אחת מן הקושיות האלה. גם ברור לי שיטענו הפירוש המוצע הוא מאוד מטריאליסטי ולא “רוחני”. אבל רוחניות אמיתית בעיני היא זאת שבאה מן הלב, מתוך פתיחות ללמוד כל פעם מחדש.
נוכחתי שכל “כתבי הקודש” של הדתות הם שילוב של חוכמה עילאית והיסטוריה מגויסת ומצונזרת, גם הוודות, לא רק התנ”ך. בהודו ותאילנד כוהני הדת מקריבים לעיתים כפולות של 108 בעלי חיים למען האלים גם בימינו. ההערצה להם כבני אלמוות התרחשה מפני שגם מקור הידע נכרך בהם ומתוך חיקוי לפני “קדושים”. והמצחיק מכל הוא שהם ידעו זאת וגם דיברו על כך במפורש בכתבים השומריים. ואנו עצמנו, מי אנחנו, מה מקומנו במארג האנושי ומהי תוכנית האב של כוכב כדור הארץ? האם אנו בני כלאיים? אולי היינו כה עסוקים בלהסביר את המצוות של אלוהים המוזר הזה, לשלב בינה ובין הכמיהה של הלב לאחדות, ששכחנו לשאול מי הוא היה באמת? בנינו תילי תילים של הלכה במשך הדורות, כזאת שניסתה לגשר על הפער ולשמור על הזהות הייחודית שלנו כמצוותו. ואכן, יהוה היה אחד, אבל אחד מיני רבים שבאו, מן השמיים, ובחרו להם חבל ארץ ועם. והוא באמת בחר בנו, מכל העמים, כדי להיות לו לעבדים, כי הרי המושג הנפוץ ומאמין הוא “עבד יהוה”.

אך מעבר לכך, נסיתי להתחקות אחרי שורשי הפחד הקיומי ותסביך הנאבחירה והנאמנות שנטוע בעם ישראל ובו בזמן גם אחרי איכויותיו הנדירות ושורשי הייחוד שלו בתודעה האנושית. וצר לי אם אני פוגע בפרות קדושות, אבל אולי הגיע הזמן להתעורר ולפחות לשאול את השאלות האלה. אם רק היינו מעיזים לחשוב כיצד אדם בן ימינו עם הטכנולוגיה והפירוטכניקה העכשווית היה נראה בעיני מישהו לפני ארבעת אלפים שנה הכול היה מתחיל להתבהר. אין בליבי דבר כנגד היהדות, להיפך, אני מזהה בתוכי את אותם גלגולים של חיים כמקובל מאותן שנים של חיים בספרד, ואף משתמש ורואה עד כמה עמוקה חכמת הקבלה. באותו אופן אין בליבי דבר כנגד אף דת אחרת, החתירה כאן היא להבין את שורש הפירוד התודעתי ממנו אנו סובלים, ואולי להתחיל לחבק מציאות זו בתוכנו. בעומקו של הלב המציאות היא מושלמת בדיוק כפי שהיא בכל רגע ואנו בעצמנו, בהיותנו התגלמות של המקור, בחרנו בדרך הזאת כדי לצמוח. את אלוהים האמיתי אנו מכירים בתוכנו ובאופן ישיר ואיננו זקוקים למתווכים, אלא לכל היותר למדריכים בשלבים שונים  של חיינו.
אנו נמצאים היום בשלב חדש בהתפתחות האנושית, מפני שעומדת בפנינו האפשרות לגלות את האמת על שורשיה של האנושות ולבנות לנו חזון ועתיד משותף. האם נעשה זאת? מרבית האנשים לכודים בסיפורי זהות ולאומנות בדויים. קל יותר להיקלע למאבקים כפי שקרה בעבר הרחוק, כי גם אנו, בני הכלאיים, למדנו את “משחק האלים” עד הסוף והפנמנו אותו לחלוטין. יתכן כי דרוש עוד זעזוע גדול כדי שנפתח לאמת חדשה ואחרת. אבל בסופו של דבר, לאמת יש כוח מרפא ומשחרר, בכל הרמות – בסיפור ה”קטן”, ובו תפיסת הזהות המפוצלת שלנו כאישיות ובמע’ היחסים שלה  – וגם בסיפור ה”גדול” של הזהות הלאומית והאנושית שלנו ועתידה הצפוי. האמת יכולה אמנם להיות מאוד כואבת, בייחוד בהתחלה, כשאנו מעמידים את השאלות הקשות לבחינה ונוכחים בנטיות העבר שלנו ומתמודדים עימן, אבל לאחר מכן נולדת התובנה ומתוכה בהירות, שלוה וחמלה.

פרק שלישי: פלאי התודעה

בשני הפרקים הקודמים סיכמתי את הסיפור ה”קטן” ואת תחילתו של הסיפור ה”גדול”. עם שניהם עלינו להתמודד בכדי להתעורר למציאות אישית ואנושית אחרת. הסיפורים האלה ובעצם כל סיפור, הוא אוסף מחשבות המשודר במרחב המשותף לכולנו שנקרא התודעה. לכן, מה שמאחד את הסיפור ה”קטן” וה”גדול” הוא בעצם ההיסטוריה של התודעה מאז ימי קדם. לכן הייתי רוצה להוסיף עוד כמה משפטים על מהות התודעה לפני שאמשיך בתיאור הסיפור ה”גדול”.
התודעה היא אבן הבניין של המציאות הגשמית, שאינה אלא “מרק של תדרים” הרוחש בתוכנו וסביבנו.  למרות מראית העין, אין למעשה שום דבר “קבוע” במציאות חיינו, החל מן הקיר שבו מולקולות הבטון רוטטות, המשך באוויר, בגלים האלקטרומגנטים המשודרים דרכו (רדיו, טלוויזיה, טלפונים וכו’) ועד למחשבות עצמן שאינן אלא שדר עדין במרחב התודעה. הדרך להכיר מהי תודעה אינה פשוטה ופגשתי הרבה אנשים שדיברו על תודעה מבלי להבין עדיין במה מדובר, מהסיבה הפשוטה שדג אינו יכול להכיר משהו אחר מהמים בהם הוא שוחה. אין לנו דרך “לצאת מתוך עצמנו” ולהבין מהי תודעה אם לא למדנו לכנס את החושים לחלוטין, “להירדם” במודע,  ולחוש ברובד המוחלט. ואולם, כפי שטענתי במאמר קודם, הצמדות לחוויה של המוחלט אינה מביאה בהכרח לצמיחה רוחנית, למרות שהבלחה או הצצה לאמת בהחלט יכולה להיות מעוררת. מהן, אם כן, התכונות הבסיסיות של התודעה וכיצד ניתן להבין את התפתחות שלנו במובן התודעתי?
אנו יודעים שהתודעה שלנו נכרכת בגוף עם היוולדנו ומאפשרת לנו לחוות את המציאות הגשמית וללמוד בה. הסיבה שבגללה הגענו לכאן להתנסות היא לא אחרת מאשר הרצון שלנו לחוות את עצמנו בנפרד מהכוליות. לכן התכונה הבסיסית ביותר של התודעה היא “גמישותה” או יכולתה להתגשם באין ספור צורות ולקרום עור וגידים, ממחשבה מופשטת עד למציאות הגשמית. המקום המהיר ביותר שבו אנו מייצרים מציאות פיסית מתוך המחשבה הוא בתוך הגוף, ובשלב מתקדם יותר, כשלמדנו לשלוט ולהפעיל את החשיבה באופן מתואם עם הלב, גם מחוץ לגוף. מחשבה על עוגה מעודנת יוצרת אצלנו מיצי קיבה ורוק בפה באופן מיידי, ודוגמה לא פחות טובה היא מחשבה ארוטית. המנגנון התודעתי המקובל הוא שמחשבה מודעת, מפוענחת ע”י תת-המודע ומועברת ללא-מודע שלו יש ממשק ישיר עם הפעילות הפיסיולוגית. באנו, אם כן, להתנסות כאן ביצירת מציאות באמצעות חשיבה מודעת וכוונה של הלב. הסיבה שאיננו מצליחים ליצור מציאות מחוצה לנו היא חוסר היכולת להתמקד במחשבה לאורך זמן בשל חשיבה כפייתית, העדר רצון מספק מן הלב או התנגדות פנימית שקיימת אצלנו מלכתחילה, בתת-המודע.
זאת הסיבה שמערכות אמונה הנמצאות בתת-המודע כה חשובות – הן מביאות להפרדה ולכשל ביכולת ההגשמה שלנו ומשמרות את הפיצול בזהות האישית והכלל אנושית. בכל אחד מאיתנו טמון פוטנציאל אדיר להגשמת מאוויים, אך הכוח הזה נשלל מאיתנו כאשר אנו מזדהים למשל עם מוגבלותו של הגוף בזמן ובמרחב. מכאן, כל מי שרוצה להבין, לרפא וליצור במודע  את מציאות חייו חייב לנפות את מערכות האמונה שלו או את תכני תת-המודע. וכמובן, אם מישהו רוצה לשלוט בנו הוא חייב לטפל ביכולת יצירת המציאות שלנו ולהגביל אותה ע”י מנגנונים המחזקים את מערכות האמונה. אם נניח כי נשלטנו כבר ביד רמה ובאופן פיסי ממש  – בכל המהלך המכונן של יצירת הגזע האנושי כגזע עבדים –  הרי שהדרך הפשוטה והישירה היא לחזור לטבענו האלוהי ע”י הגשמה עצמית ולשחרר את ההטבעה הזאת.
השליטה של יהוה התבססה בתחילתה על החדרת האמונה שאנו הגוף הפיסי ושיש לפחוד מפני המוות, שהוא עצמו היה פרי ה”טיפול” הגנטי של האלים, לאחר קיצור משך חיי האדם, כפי שמתואר בבראשית, פרק 6: וַיְהִי כִּי-הֵחֵל הָאָדָם, לָרֹב עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה; וּבָנוֹת, יֻלְּדוּ לָהֶם.  ב וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ.  ג וַיֹּאמֶר יְהוָה, לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, בְּשַׁגַּם, הוּא בָשָׂר; וְהָיוּ יָמָיו, מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה.  ד הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ, בַּיָּמִים הָהֵם, וְגַם אַחֲרֵי-כֵן אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם, וְיָלְדוּ לָהֶם:  הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם, אַנְשֵׁי הַשֵּׁם.   בעוד שמשך חיי האלים היה אלפי שנים הם  דיכאו בהתמדה את גיל האדם בניסויים גנטיים וכך גרמו לו לשכוח שהוא בן אלמוות, בוודאי במובן הגופני. ואכן אם אנו שואלים את עצמנו  – מה ההיגיון בשיטת ה”גלגולים”  – אין כזה, כי במקור משך החיים שלנו היה כזה ארוך, שבמהלך תקופת חיים אחת היה מאפשר להבין את העקרונות הרוחניים של הגשמה במימד הזה. אך זה לא היה הייעוד של “בני האלוהים” עבורנו. ניסיונות המרד המרובים של המין האנושי נגד “בני האלים” נשארו רק באפוס השומרי ואילו בתנ”ך זה מסוכם בקצרה בסיפור מגדל בבל, כניסיון ההרואי של בני האדם להגיע למקום שממנו “הם” באו, מן השמיים. עם זאת הדיכוי שלהם, כפי שראינו בפרק השני, היה קיצוני ומטורף ממה שנדמה במבט ראשון  והוא השאיר את חותמו עמוק בתודעה האנושית. ועם זאת, האין אנו רואים איזו חזרתיות של כבר בימינו, שבהם אותם מולטימליונרים משתמשים בטכנולוגיה מתקדמת שעומדת לשירותם בלבד ומדברים על הכלאה גנטית ושיפור משך חיי האדם בעבור האליטות הנבחרות?
הכוח האמיתי שלנו ההבנה שתודעתנו בת האלמוות וביכולתנו להגיע להגשמה עצמית וליצור מציאות. כוח זה נגזל מאיתנו עם ראשיתה של האנושות באמצעות הפחד הקיומי, הדיכוי, ההשפלה, רציחות המוניות וכו’. במקומו קיבלנו הטבעה של מנגנוני השליטה הראשונים בתודעה הקולקטיבית. בני האלוהים גם הם “התגלגלו”, ולמדו שאין הם זקוקים יותר להתערבות ישירה ומתמדת בין בני האדם כי מספיקה התערבות נקודתית ביצירת מע’ אמונה דתיות ודוגמאטיות, השפעה דרך אמצעי התקשורת, הסרטים האוניברסיטאות והתאגידים של הנפט, הבנקאות, התרופות וכו’. החל מימי ישו ואילך, במהלך כל ימי הביניים, ועד ימינו הייתה התערבות מדודה אך ניכרת בקורות האנושות שהתבטאה גם באמנות.   עם ישראל נידון לאשמה כבדה על שבגד באלוהיו עם חורבן בית המקדש ומאז ועד היום אנו מנסים “לתקן”. אולם להבנתי, המהפך החשוב והבעייתי הוא שבני האדם הפנימו ולמדנו את דרכי השליטה בהמונים. טובי המדענים של גרמניה הנאצית נקלטו בארה”ב וברוסיה מיד לאחר המלחמה וביניהם אלה שהקימו את נאס”א וגם אלה שהתמחו בעינויים וב”חקר התודעה” . יש האומרים כי האפלנו על “בני האלוהים”, וכי משליטה על המאסות למדנו לשלוט גם על תודעת היחיד באופן פרטני. סדרת סרטי הוליווד – מקרי בורן- מדגימה את האמת הידועה זה מכבר, כי הפעלת סבל גדול מנשוא מפצלת את התודעה של האישיות עצמה ומאפשרת להפעיל אדם למשימות רצח והתאבדות מבלי שיזכור זאת. אני ממליץ לקוראים לראות את העדויות ביוטיוב של שכירי החרב לשעבר סוכניות הביון בארה”ב של קייתי אובראין, דנקן אופניאן, ודיוויד קורסו.  זה נשמע הזוי לחלוטין אבל כן, זה בהחלט אמיתי.
מהלכה האמיתי של ההיסטוריה האנושית מתגלה כסיפור שחלקו מזעזע, ועימו איני רוצה לסכם את הפרק הזה. הייתי רוצה דווקא להפנות את תשומת ליבנו למקרה כמו זה של קייטי אובריאן שהזכרתי בפסקה הקודמת. כשמתבוננים בו, בסבל הגדול של ניצול מיני, תכנות תודעתי ודיכוי מתמשך, עולה מנגד היכולת המופלאה של התודעה שלה להשתקם, להיזכר, להכיר בעצמה. ואלוי אנו יכולים לעשות זאת ברמה כלל אנושית? מתבררת גם האפשרות האחרת הגלובאלית, זאת המדגישה את החזון ליצירת עתיד משותף לצד גזעים אחרים ולאחר שהשתמשנו בפוטנציאל האדיר, המרפא והיצירתי של התודעה, וזאת מרגע שהיא הופכת מודעת לעצמה ואחדותית.

פרק רביעי: קונספירציה ואינטגרציה.

בפרק הקודם עמדנו על משמעותה של תודעה מפוצלת, הן של היחיד והן של החברה, ועל ההיסטוריה של השליטה בתודעה האנושית, ומרגע זה מתחיל הריפוי העצמי. אבל לצערי עדיין אין בידינו את התמונה המלאה למה שקורה בימינו, מאחורי הקלעים, ולכן אנסה לשרטט בקווים כלליים את מנגנוני השליטה כפי שהם נראים כעת ולא לפני אלפיים שנה, אף שנדמה כאילו הם פועלים כבר מאליהם לאחר זמן כה רב. לשם כך יש ראשית להתעכב על המושג “קונספירציה” ועל השלב שבעקבותיו והוא האינטגרציה. “קונספירציה” זהו מונח שמשמש את בעלי הכוח כדי ליצור דעה קדומה כנגד כל הסבר אפשרי למה שקורה או קרה, וכך למנוע מאיתנו לראות את האמת.  אינטגרציה, לעומת זאת מתרחשת כאשר נשברת מע’ האמונה והתודעה האנושית מתגלה ביכולתה לתפקד ולהכיל את המציאות ממקום חדש. בשלוש הפסקאות הבאות והקשות אתאר בקצרה את הניסיונות והדרכים לפצל את התודעה האנושית בימינו ע”פ מורשת בני האלים, שרובה ככולה מושתת על עיקרון “הפרד ומשול”, באמצעות הפחד:  ובארבעה תחומים עיקריים: משבר כלכלי, מלחמה בטרור, מגיפות קטלניות ואסונות טבע.
נתחיל במשבר הכלכלי: האם למישהו יש ספק שאת המשבר הכלכלי האחרון יצרו בעלי ההון בעצמם  באמצעות התקשורת, ע”י מניפולציה של השווקים הפיננסיים, וכדי לכונן תודעה של פחד המוני ולגרוף שוב ובקלות את נכסי ההמונים? לאלה מכם שיש להם ספק אני מציע ללמוד את הקשר בין ההצהרות של נשיאים וראשי ממשלה בארה”ב ואירופה לפני המשבר ובמהלכו ובין הבורסות בעולם. הכלכלה היא קוד המפתח לשליטה בתודעת המאסות כיום וכל עוד האליטות מצליחות לגרום לאנשים לעסוק בשלהם ולרדוף אחר הפרנסה היומיומית הפרטית, מתוך תודעה הישרדותית, אנו מדירים את עינינו ממה שמעניין אותם באמת. לאלה שלא מתים מפחד בשל המשבר הכלכלי, וישראל בתוכם, מציעים את המלחמה בטרור, וכאן שוב אאלץ לנתץ כמה מיתוסים.
מה שמסמן יותר מכל את תחילת עשור ה”מלחמה בטרור” הוא הפיגוע במגדלי התאומים. כשחייתי בספרד היה ברור לי שמה שתיארו ביחס לפיגוע הוא לא נכון, לא הגיוני, וזה גם לא הדהד לי נכון בלב. חבר שגר בארה”ב שלח לי מידע על ארגונים שקמו שם כדי להוציא את האמת לאור. הייתי המום מכמות המידע והפעילות החתרנית באינטרנט, ש”משום מה”, אף פעם לא הגיעה באמת לכותרות. נוכחתי שהקריסה של הבניינים ב”נפילה חופשית” כמו מגדל קלפים, העדויות לפיצוצים מבוקרים, בניין שלם שהתמוטט סתם (מספר 7), חור בפנטגון שלא דמה לשום פגיעה של מטוס, מובילים למסקנה שאכן היה תכנון מבפנים. זה בהחלט היה מבצע מאוד מורכב אבל ליודעי דבר אלו אינם חדשות, זהו עניין שהוא “פאסה”.  כך בעצם נוצרה רשת הטרור שנקראת אלקעידה,שמאפשרת להפעיל ולכבות פיגועים בכל מקום בעולם ולהביא לשם כוחות צבאיים בתירוץ מושלם,  באפגניסטן, עיראק, ולאחרונה גם בתימן. לאליטות  מעולם לא היה איכפת מחיי אדם, לא בויאטנם, בקוריאה, ניקרגואה, קמבודיה או מדינות רבות אחרות. יותר מכל שאלתי את עצמי: האם באמת ארה”ב מעוניינת בסיום הקונפליקט במזרח התיכון? הרי היא מוכרת נשק לכל הצדדים ומשתמשת בישראל ככלי במשחק השחמט ליצור מתח בכל פעם שיש צורך בכך. ובתור קורא ספרדית, גם הכרתי את כל ההפיכות והרציחות שחולל הסי.אי.איי באמריקה הלטינית, כדי לשחד או להעיף משטרים שלא היו לרוחם. אז נשאל, מדוע ישראל משתפת פעולה, מי עומד מאחורי מנגנוני השלטון במדינה שבה שירתתי בנאמנות 6 שנים מחיי? האם הטרור הפלשתיני גם הוא לא אמיתי? בעיני, כל פיגוע טרור הוא אמיתי, גם אם מבצעיו הם שטופי מוח ומתוכנתים. ישראל משתפת פעולה משום שהאליטות שלנו כאן תופסות את הטרור שזורעת ארה”ב בעולם כמשהו שמשרת האינטרסים של ישראל, ומאפשר שליטה בהמונים, גם כאן בישראל. באופן זה הן מחזקות כאן את התרדמה תודעתית שניתן לכנותה רק בשם “מטריקס”. וכך, כיוון שהזהות הלאומית שלנו מושתתת על פחד קיומי מאז היווסדה, אולי גם אנו עצמנו משתמשים בדיכוי, הרס שיטתי, שמביא עלינו סכסוך אזורי? ושוב, אין בעיני אשמים כי גם לא רק שלפלשתינאים יש גם אחריות, אלא לכולנו כבני הגזע האנושי שחלק ממנו מנסה להשתלט על חלק אחר, בדיוק כמו תאים סרטניים בגוף אחד. והרי מנסיוני בריפוי אני יודע שכל “מלחמה” מביאה לדואליות ושחשוב יותר לחבק את גורמי המחלה בתודעה האנושית ולא לשעתק את דפוסי הסבל לדורות הבאים.
ומה באשר למגיפות הקטלניות ולפגעי הטבע? הטכנולוגיה שקיימת היום היא בדיוק דבר שהאליטות מעוניינות להסתיר והיא מאפשרת ל”בני האלים” החדשים לשחק כאוות נפשם. כפי שראינו עד כה, אף אחד מן המגיפות – שפעת העופות,  האנטרקס, שפעת החזירים, הפרה המשוגעת – לא “הצליחו” באמת ומן הסיבה שמגיפות אינן מבחינות בין בני אדם. הן נוצרו אמנם במעבדה, ובהחלט תורמות לשכלול מנגנוני השליטה, אך יוצרות אינטרסים מנוגדים כי הן יכולות לפגוע גם באליטות עצמן. לכן במקרה זה האליטות מסתפקות ברווח “קטן” בלבד בטווח קצר, מילארדים שהגיעו מתעשיות החיסונים וממכירתם הכפויה לממשלים מנוונים. לאורך זמן ה”רווח” הוא גדול יותר– אלצהיימר ודמנציה, פיגור, אלרגיות ואוטיזם, שיהיה נחלת המאסות בעתיד.  ומה אנו יודעים על רעידות אדמה, שיטפונות צונאמי וכדומה? גם כאן האליטות למדו משחק מוזר שהיה נחלת האלים עוד מימי ים סוף והם משחקים ביניהם, שם רעידת אדמה בסין, ופה שוב רעידת אדמה בהאיטי. ותמיד, אותם הצבעים בין העננים, אותם סימני הקרינה האלקטרומגנטית של HAARP  או של מתקנים אחרים, מצולמים בטלפונים ניידים של תושבים אומללים מעט לפני האסון. גם אם לא כל פגעי הטבע הינן מבית היוצר האנושי לפחות חלק מהן הוא כזה בוודאות. ומי בדק כמה פעמים כבר הופל בהאיטי המשטר האוטונומי ע”י ארה”ב לפני כן, ומתי בדיוק קרתה שם “רעידת האדמה” האחרונה?
אז מה בדיוק מנסות האליטות השובבות שלנו להסתיר, מה יכול להיות כל כך חשוב, מרתק ומהנה במשחק שלהן מאחורי הקלעים? הרבה מאוד. הם יודעים את ההיסטוריה קצת יותר טוב מאיתנו, לכן הם מבינים שיש גנים האחראיים לאורך חיים ולריפוי של מרבית המחלות.  חלקם חולם כבעבר על אלמוות במובן הפיסי וממתיק את הסוד בינו לבין עצמו, והם גם יודעים כבר לשכפל את הגוף האנושי. הפיסיקה שיש בידיהם עולה עשרות מונים על מה שידוע לנו באופן רשמי  והם כמובן אינם מעוניינים שנדע שיש להם כבר זמן רב קשר עם חוצנים, אלא מנדבים לנו מידי פעם טכנולוגיות “שימושיות” לשליטה בתודעה. אני בעצמי הייתי עד להופעת עב”מים בשמי הגליל ולהזנקת שלושה מסוקי צה”ל מולם, אולם אין לי מושג מי נהג בכלי רכב אלה ומדוע זה הוסתר מעיני הציבור. פגשתי עד כה הרבה אנשים בארץ שראו, כמוני עב”מים בטווח קצר אף יותר וידוע לי גם על טייסים ולוחמים שנתקלו בתופעה.  הטכנולוגיה שיש בידי האנושות מאפשרת ליצור מערבולות בזמן–מרחב   באופן מלאכותי ואולי אף “לקפוץ” בזמן-מרחב  למקומות אחרים. הם גילו את השרידים של “בני האלים” במאדים, שהיו אז תחנות ביניים, והקימו שם, לפי עדויות שונות ישובים משותפים.  משאבי האנרגיה שלרשותם כמעט אין סופיים והם מתבססים על תפיסה אחרת של אנרגית הריק ורב-ממדיות, למרות שהם מחזיקים אותנו עדיין בעידן הנפט והבנזין.
בקיצור, מדובר במורשת האמיתית של האנושות, הכרת העבר ויצירת עתיד משותף, כבני אלמוות ובמסע שמתחיל כאן בכדור הארץ אך מסתיים אי שם בין הכוכבים לצד גזעים אחרים.  וכאן אנו נקראים כעת להסתכל אל האמת ולבדוק, להפסיק לקבל כמובן מאליו את מה שהתקשורת מלעיטה אותנו ולחקור בעצמנו. איני מצפה שאיש יאמין לדברי אלה, אלא שהמעוניינים בכך יבדקו בעצמם את הקישורים הנ”ל ובעיקר ישמטו את העיסוק בטפל ויפנו לחקירה עצמית. הוליווד, כך מסתבר, מספרת לנו ממילא כמעט את הכול, באצטלא של בדיה, וכך מובטח שנתייג הכול כקונספירציה, למרות שחלק מאיתנו כבר יודע את האמת. המקור העיקרי ללימוד על מה שנעשה מחוצה לנו כרגע הוא האינטרנט אבל יתכן כי בעתיד תהיה בו צנזורה ויש לנפות שפע של דיס-אינפורמציה, ולהצליב בתוכו בין מקורות שונים. מעל הכל עלינו להקשיב מחדש איך לסמוך על הדהוד של הלב, על הידיעה הפנימית שבאה מתוך וודאות.  המקור ללימוד פנימי, לימוד העצמיות, שהוא בעיני הדבר החשוב והעיקרי ביותר שיש לי להציע לקוראים, היה ונשאר שיטות של חיבור למקור וראיה ממרחק כגון מדיטציה, תפילה., שירה מקודשת, ריקוד וכו’.

פרק חמישי ואחרון: התעוררות לחזון האנושי

   בפרק הקודם, החשוב ביותר עד כה סיכמתי את הדרכים שבהם מתרחשת השליטה בתודעה הקולקטיבית בימינו ואת הפוטנציאל הטכנולוגי והאנושי האמיתי, וכעת אני רוצה לסכם ולשאול: מה אם כך לעשות עם כל מה שתיארתי עד כה, בשביל מה זה טוב? מה התועלת בלכתוב ארבעה מאמרים שתוקפים את כל מה שידוע לנו על עצמנו ועל העולם הזה בימינו? לעורר כמובן! להבין סוף כל סוף שכל מה שסיפרו לנו על עצמנו, על העולם הזה וההיסטוריה שלו ושל עצמנו הוא לא האמת, ולהתחיל לחקור בפנים ובחוץ. אני חפץ לזעזע את מערכות האמונה של הקוראים, לזרוע זרעים שאולי יאפשרו להן לקרוס יום אחד וגם לתת לחלק מן הנשמות הותיקות שחיות כאן כלים להיזכר ולהבין, מי אתם ולשם מה באתם. אני זוכר את מה שקרה בסוף המחזור האנושי הקודם, לפני כשתים עשרה אלף שנה, כאשר מערכת השמש השלימה חצי סיבוב בגלקסיית שביל החלב.  הבעיה לא הייתה ה”מבול” כאירוע קוסמי אלא המודעות של תושבי הכוכב הזה שלא התעוררה. מתוך כך לקחתי על עצמי את המשימה לתאר בקווים כלליים את מה שמתרחש בעולם, אף כי בחיי היומיומיים איני מתעסק בכך כלל, אלא בלהדריך ולתת לאנשים כלים לצמיחה וחקירה עצמית.
יש רבים המאמינים כי דבר לא יקרה בשנים הקרובות אבל זאת טעות.  אין לי אינטרס להשיג משהו אחר מלבד המודעות לתהליך שאנו עוברים כעת ולפקוח לכמה שיותר אנשים את העיניים. לא כולם צריכים לדעת מהי התמונה הכוללת בעולם,  וודאי איני מצפה שכולם יסכימו עימי על כל פרט, כי לאיש אין את התמונה המלאה של מה שקורה היום בעולם. לכן כמה שיותר אנשים יתעוררו לטבע העצמיות שלהם ולמצב העניינים יותר טוב. גם אין לי כל עניין להביא עוד פחד לחיינו, מזה יש לנו מספיק ודי. להיפך, אני רוצה לעודד אתכם, את כל האנשים שמודעים לעצמם, לקבל עכשיו את התפקיד שאתם חשים שמיועד לכם ולהקשיב לו, להגשים אותו, וללכת צעד אחר צעד לפי ההדרכה הפנימית שלכם ולא להקשיב לאף אחד. זהו זמן נדיר בקורות האנושות ואנו ניווכח בכך בשנים הבאות.
האמת פשוטה: אין קונספירציה ולא הייתה כזאת! המציאות בימינו פשוט עולה על כל דמיון ולמרבית האנשים קשה לקבל זאת. כולנו בחרנו ואנו שותפים ליצירת המציאות שלנו, גם אם אנו מביאים על עצמנו מלחמה ואובדן כחלק מהדרך לצמוח. יש לנו בחירה חופשית אם נתעורר מן הדפוסים וההתניות שפועלים בתוכנו ונלמד לחיות מן הלב. לא קיים אלוהים כישות פרטנית שמשגיחה רק על עם או מסורת רוחנית מסוימת, אבל יש תוכנית אב להתעוררות האנושית שלעם ישראל יש בה תפקיד מאוד חשוב. כל מערכות האמונה שלנו מונעות בכוח אחד בלבד שהוא הרצון לחוות את עצמנו כתודעה מחוברת לכוליות, גם באופן אישי וגם ברמה הלאומית. את אלוהים ניתן  לחוות באופן ישיר בתוכנו כשאנחנו משחררים את הניסיון להבין ולדעת אותו באופן רציונאלי, כשהסיפורים שבנינו על עצמנו ועל העולם הזה מתפרקים, ואנו נופלים לתוך הלב ומתעוררת בנו התפילה, שבמהותה היא כמיהה לאחדות. כל עוד התודעה שלנו מקוטבת בשל מע’ אמונה מסוימת היא מייצרת עבורנו מציאות ומשמרת את עצמה. מה ששמר על עם ישראל במשך הדורות – פחד קיומי, תסביך בחירה ונאמנות, עליונות ונחיתות – הונע בכוחה של התודעה שלנו ולא של אף ישות כזאת או אחרת. אין בעיני ברירה אחרת מאשר להתעורר מן ה”סיפור הקטן” וה”סיפור הגדול” גם יחד!! בעקבות החקירה הפנימית שלנו. ברור לי, כי לא מקובל שעוסקים ברוח מתערבים בענייני המדינה, פוליטיקה, ההיסטוריה האנושית, חוצנים, טכנולוגיות, קונספירציות וכדומה. ועם זאת, כל עוד ה”רוחניקים” ימשיכו להתעסק בעצמם, ב”כאן ועכשיו”, יתווכחו על מסורות רוחניות ויציעו  הגיגים נוספים, למה נוכל לצפות בעולמנו? הנהגת המדינות נמצאת כבר בידיים של אנשים בעלי תודעה אנוכית ומפוצלת, ואנשים כמו גנדי הם עדיין מיעוט מזערי.

אבל יש לנו גם ברירה אחרת. אנו יכולים להפסיק לשחק את המשחק, להכריז על כך בקול ברור ולהפוך את הקערה על פיה.  זה יכול  להיות מודל למדינה שהתעוררה לחזון. נוכל להציף את הפחדים הקמאיים וההטבעות שמלווים אותנו מזה אלפי שנים לתוך המודע ולשחרר אותם לפני שיהפכו למציאות חיינו או ל”גורל”.  הזהות האמיתית שלנו היא התודעה בת האלמוות, נטולת הפנים, אבל יש לנו גם מחויבות לחיים הארציים כאן ועכשיו ולגורל ילדינו. הקדושה נמצאת בלב ולא בכתבי הקודש, באידיאולוגיה או באדמה. זהו הבסיס היחידי האפשרי לכל קיום של האנושות בעתיד, וזה הזמן להתעורר, לא למלחמה חימונית או אזרחית אלא לחזון! במשך פחות משבעים שנה הוקמה בישראל תשתית, ספרות, מוסיקה, אומנות, חקלאות וטכנולוגיה שלא ניתן להשוותם עם ההישגים של אף ארץ אחרת. עם זאת ניכר שהבעיה המרכזית כאן היא משבר הזהות, שהתבססה לא על ערכי הרוח האמיתיים אלא על פחד קיומי עמוק ודפוסים הקשורים בו שעוצבו במשך אלפיים שנות הגלות ובמלחמת העולם השנייה, כפי שתיארתי בפרקים הקודמים. התוצאה של חוסר ההתמודדות עם מקור הבעיה בתודעה הינה בריחה לסיפוק צרכים שטחי, פניה למכנה המשותף הנמוך ביותר, תחרותיות ופיצול הזהות שלנו. מעל הכול ובשתי מילים הפכנו למדינה שקוד הקיום שלה הפך ל”הישרדות וצרכנות”, וגם ערכי הרוח הם מצרך. משבר הזהות צריך להיות מטופל באופן ישיר ביציקת זהות משוחררת מפחדים ומעוצבת תחת ערכי הרוח שמקורם בתפיסה ששום דבר אינו נכחד בשדה התודעה. לא נוכל לעשות שלום בחוץ כשהזהות שלנו מפוצלת ואין בה לא שלום ולא שלמות. זהו בעיני הקרב האמיתי והחשוב ביותר עבורנו- הקרב על זהות משוחררת ושלמה. אני מביט על מה שקורה בארץ הזאת וכואב לי, לאחר שנים של חיים בספרד עדיין איני חף מהזדהות אלא שואף לתרום לפתרון המשבר בזהות.
החזון שלי לאנושות מבוסס על התעוררות היחיד ועל מאסה קריטית של אנשים שהתעוררו בארץ ובעולם. גם אם זה סיפור שהמצאתי לעצמי, אני עדיין מעדיף לחיות בו על פני תמונת המצב הקיים. העיקרון האוניברסאלי שעל פיו נוצרת מציאות הוא הדהוד, כאשר מתוך העצמיות שלנו אנו מקרינים החוצה את הרצונות ועימם התניות והדפוסים ויוצרים. בתוך כך אנו מושכים אלינו את הדומים לנו,  כפי שבני זוג נמשכים זה לזה כי הם משקפים זה את זה מתוכם, וכך יכולים לצמוח יחד. משום כך על אלה שהתעוררו ומתעוררים כל העת לחבור זה לזה, להתאחד ולא לחכות. אם כל אחד או אחת מאיתנו נחיה בבועה במתכונת הישרדות אין לנו יכולת השפעה כלל. לעומת זאת הכרה הדדית והדהוד משותף יוצרים העצמה ויכולת השפעה מרבית. זהו המפתח לשנות מבפנים את סדרי העולם.  אף כי אינני משתייך לזרם דתי, רוחני או מסורתי מוגדר, אני יודע כי גם מתוכם צומחים אלה שמזהים את עצמם כתודעה, ופועלים מתוך הלב וקורא להם להתאחד ולהשמיע את דברם. יש הרבה רעיונות כיצד להשפיע ולעורר את ההמונים אבל אני קורא לאנשים שניחנים בפתיחות להיות יותר מודעים, לחקור פנימה ובחוץ וללכת בעקבות הלב.

בעיני, לחוות רגע רגע את המתיקות של הלב זוהי נחלת מרבית האנשים ולא יחידי סגולה. הלב מסוגל להבין ולהכיל כל מה שהשכל עדיין לא הגה. כאשר אנו לוקים בשכחה ומגבילים את הווייתנו לתבניות החשיבה שאנו בעצמנו יצרנו ומזדהים עימם, הגולם קם ומתהלך, שופט, מבקר ומשחית ואנו מתמסרים בידי דפוסי פעולה כפייתיים שירשנו ואנו מורישים בגאווה לילדינו. אז אנו נידונים לפיצול והפרדה מן המקור האלוהי שמקופל בתוכנו, מאותו מימד שנחבא בתוכנו והוא הוא מקור כל הקיום, ערש כל וודאות אפשרית שניתן לחוות בצורה ישירה. התעוררות רוחנית פרושה תחילתו של מסע אל עצמנו כאשר מתעוררת בנו כמיהה אמיתית לחקור וללמוד מי אנחנו. המימוש העצמי הוא תהליך שבו אנו יוצרים מציאות מתוך התמסרות מלאה של הלב ומיקוד של התודעה בכל דבר, בכל רגע. אנו למדים להכיר בתוכנו ולממש את השחקן האלוהי. זהו אתגר גדול אך אפשרי. בימינו נראה שהוא לא רק אפשרי אלא הכרחי: מול סכנות הקיום על פני האדמה הזאת האמצעי היחידי הוא התרחבות התודעה. האנושות חייבת להתקדם במהירות משלב של הזדהות טוטאלית עם חשיבה מפוצלת לתפיסה אורגאנית שלנו כגזע אחד מיני רבים, שבו כולנו משלימים וקשורים זה בזה, ופועלים למען שימור החיים על פני כדור הארץ ויצירה של עתיד משותף אמיתי,  בהרפתקה הזאת שנקראת ה”בריאה”.