ריקוד החופש הפנימי

בהלימה עם תהליך הצמיחה שלי, אני מאפשר לעצמי להיחשף בריקוד, עם אילתור חופשי, לא למוסיקה קלה (פופ, סמבה, סלסה, וכו') אלא דווקא למשהו לירי וקלאסי, משהו שמאוד מאתגר אותי ודורש אסתטיקה אחרת של הבעה, ועוד במרחב של 2X2 מטר…
החשיפה הזאת בעבורי, ולא רק בנגינה, הרצאות, סדנאות, ריטריטים, מאמרים, ולהרגיש טוב עם זה, היא מסר של אהבה לכל אלה שמרגישים שאינם בעלי יכולת תנועה וריקוד וגם קריאה עם מסר משמעותי:.
והנה כמה הרהורים בקול רם על בארכיטיפים.
כמה גברים בוגרים (שזה לא מקצועם) אתם מכירים שירקדו או ישירו לבד?
לעומת זאת אני בטוח שנשים כאלה יש הרבה יותר.
הגבריות הבוגרת לרוב מחפשת או צריכה בית (רחם, נשיות) כדי להרגיש משוחררת והרבה פעמים יוצרת תלות בנוכחות הנשית כדי לפרוח.
לנשיות יש את המרחב באופן טבעי, כי הן בעלות רחם ויכולות להוליד, עד שהמחזור נפסק.
אז, הן זקקות לגבריות כי היא מפרה אותן בזמן, מביאה אירועים, אתגרים, קצב, אחרת הן יכולות להשתעממם או לחבור לעוד נשים כדי למלא את זמנן בהגיגים.
לגבריות יש את החיבור לזמן באופן טבעי והם יכולים להביא את התמצית שלהם ברגע אחד דרך הנוזל האנרגטי ביותר שהוא הזרע, יחסית עד גיל מבוגר מאוד.
אבל כאמור הם נזקקים לבית, לנשיות, למרחב כדי לעשות זאת, אלא אם הם פגשו את המרחב בתוכם, את הצד הנשי, למדו לשחק עם האנרגיה הפנימית ולתעל אותה באופן מודע, שאז הם הופכים לשלמים יותר, מודעים לין וליאנג בתוכם.
לעמתן נשים שהכירו הצד הזיכרי בתוכן (ולהן הרבה יותר קל לעשות זאת בד"כ) יודעות לנוע בזמן, ליצר מקצבים שונים ולהפרות את עצמן ביצירה חדשה גם בגיל המבוגר, בעיקר עם עצמן.
גברים שאינם שלמים עם הנקביות שבתוכם יתעסקו בנסיון למצוא נשיות שאפשר לשלוט עליה בחוץ, או לחילופין יתעסקו בלארגן את הזמן שלהם כדי להימנע מבדידות ולחוש בבית.
נשים שאינן שלמות עם הזיכריות בתוכן, תחפשנה גברים שניתן לתמרן אותם, כדי להרגיש שיש טעם ועניין בחיים, שיש הפריה, ואם לא, הן יעסקו בארגון ושמירה על המרחב, כדי להמנע משעמום ולחוש בטחון.
וכמובן, המפגש הזה בין גברים ונשים, בעיקר במה שמכונה "פרק ב" הוא מרתק. לא פשוט למצוא גברים או נשים שלמים בתוך עצמם, שבאים פשוט לחוות את הביחד. אני עדיין שם ולומד הרבה..
ועם זאת, ליוויתי עד כה המון זוגות, מכל הסוגים ובכל הגילאים, בדרך של הגשמה עצמית, בשיח איך לפגוש זה את זו, לא רק בגוף אלא כנשמות, בצורה אותנטית., ליצור מרחב כן, מרחיב וחושפני, וגם המון "הפריות", שהפכו ללידות, יש לי הרבה "ילדים" כאלה בעולם, וזאת תמיד שמחה מדהימה בעיני.
לכן אני ממליץ לגברים שרוצים לצמוח בשלמות ולהכיר את הצד הנשי בתוכם, להיפתח למרחב, לרקוד, לשיר, להניע את הרגש מבחינה אנרגטית בגוף, להיות בחשיפות מולו, ולעבוד עם האנרגיה המינית באופן מודע.
ובמקביל, אני ממליץ לנשים שרוצות לצמוח בשלמות ולהכיר את הצד הגברי בתוכן, להקדיש מחזורי זמן לשקט, לחקור לחבק את הגבר שהן חוו בחיים האלה ובאחרים, כדי להימנע מלייצר אותו שוב ושוב בחוץ.
ובאופן המופשט ביותר:
והזכר זוכר, כי זה תפקידו, לזכור ולהזכיר.
ואז להתעלות מעבר למייד, ולהיות נוכח וער בזמן, היבט של ההויה.
הוא בעצם ממונה על הזמן.
והנקבה נוקבת גומות או מרווחים, במילים ובפעולה,
כדי לאפשר את היצירה, ולשדר תדר של אהבה בלתי מותנית
מן הלב במרחב, היבט של ההויה.
היא בעצם ממונה על המרחב.
וכל זה בסך הכל תיאור ארכיטיפי, של הזמן והמרחב, הגבריות והנשיות, רק למי שזה עוזר!
שניהם הרי נמצאים בתוכנו, ברגע הזה..
כשאנחנו שואפים את האויר פנימה, אנו במין נקבה, ומפרים את עצמנו מהסביבה וכשאנו נושפים את האויר, אנו במין זכר, ופולטים אותו עם התדר של המחשבות, הרגשות, הזיכרון שלנו.
המפגש בין הזמן למרחב, בין הזיכרי לנקבי, קורה ברגע הזה, ועלינו לקדש אותו!
וזהו כמובן סתם אילתור חופשי, איני רקדן ולא מתיימר להיות.. לנוקטורן של שופן מס' 20 בפה דיאז מינור בנגינתו של ארתור רובינשטיין.