הרהורים של מתנדב בליווי של חולים ואנשי צוות במחלקה האונקולוגית במלגה
בעצם, אנו לומדים אמון רק דרך האהבה. מכל לידה ומוות אנו צומחים באהבה ולומדים להכיר בכך שזה הביטוי הטהור ביותר של האינטליגנציה שזורמת ביקום ובנו עצמנו. וכאשר אנו חווים את האהבה כהתרחבות של הלב, אנו גם מבינים כי האינטליגנציה הזאת תמיד שם, פועלת מן העומק ברקע של החיים. לכן הצד ההופכי של המוות אינו החיים, אלא הלידה, שניהם אירועים בזמן ובמרחב, שמלמדים אותנו התמסרות לחיים מתוך קבלה מוחלטת של האירעיות.
האהבה אינה זקוק למילים, צלילים או תמונות, היא זאת שמניעה את היקום מתוך השקט. המוח האנושי מנסה ללכוד, לדחוס ולגבש את התנועה הזאת של האהבה באמנות, בספרות ובמוסיקה וגם מייצר את תחושת הזמן והמרחב שלנו. משום כך הנסיון להיאחז בזמן או במרחב הוא תמיד שיעור באהבה, כי החיים במהותם הם נצחיים ואחדותיים ברגע המוחלט הזה.
המסע של הנשמה כולו הוא סיפור של האהבה האבודה שלנו בזמן ובמרחב, וכל ריפוי אמיתי נעשה על ידי הבאת מודעות ערה ואוהבת לעצמנו “אי שם” ברגע הזה. אם נזכור שמאחורי העצב, הכעס והאשמה מסתתר צורך באהבה, נגלה שזהו המפתח לחזור הביתה, לחיק הוודאות שבאהבה, מתוך מנוחה הטבעית בשורש הזהות שלנו. לשם כך מספיקה של כוונה מודעת של הלב המופעלת בדרכים שונות כגון מגע, מדיטציה, מוסיקה, תפילה או חיבור לטבע.
אנו חיים באולם של מראות, שבו כל מערכת יחסים משקפות את דפוסי האהבה הייחודיים לנו. לכל אותם הרגשות שמביאים אותנו לחוש ב”צל” – התניות אופי, היצמדות לאנשים קרובים או חפצים, התמכרות להרגלים מסוימים – עלינו להתייחס כמורי הדרך האמיתיים שלנו בחיים . . כדי לחזור לחיק האהבה באמצעות האור המרפא של המודעות העצמית.
אהבה מנחה אותנו בפשטות אל השקט בהווה הנצחי:
להתעורר
להניח ופשוט להיות . . . ולאהוב ללא תנאים מוקדמים את מה שיש.
להשיל את האישיות, להפסיק להזדהות עימה וללמוד לחיות מתוך המהות שבלב.
למצוא את הפשטות והיופי שבתוכנו משתקפים בכל דבר.
לדעת שבעמקי הלב נמצאות כל השאלות וגם כל התשובות.
להרשות לתודעה להתרחב עד אין קץ ולהכיל את כל העולם.
להתבונן וללמוד כמו ילדים מתוך תמימות, אמון ושמחה.
לקחת חופש מן החשיבה הכפייתית ולחוות את הלב בטהרתו ולתת לשכל לשרתו.
לבחון באומץ את מערכת האמונות שלנו ולפרק אותה.
לשאול את השאלות המהותיות ולקבל באהבה גם תשובות שלא שיערנו.
להתמסר למציאות בתוכנו כפי שהיא ולקבל את את כל מה שמשתקף ממנה מסביבנו.
לזהות בהכרה את השורש של כל חולי ולרפא באופן יצירתי את עצמנו.
להבין שכל “טעות” היא בעצם ניסיון מסווג באופן שלילי ע”י החשיבה שבו יש אפשרות לצמיחה.
לנוח בזרועות הוודאות של הקיום.