כְּמוֹ הָעָם הַזֶּה,
אֲנִי מְיַשֵּׁר קַו בֵּין
מִי שֶׁהָיִיתִי וּמִי שֶׁאֶהְיֶה
בֵּין הַיָּם והָרָקִיעַ.
שָׁם, בָּאֹפֶק,
הָאַהֲבָה וְהַיְּעוּד
מְחַבְּרִים אֶת הַלֵּב
לַשְּׁכִינָה וּמוֹזְגִים יַיִן מָלוּחַ
וּבִלְתִּי נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ טַעַם
חָדָשׁ וּמְרַתֵּק לַחַיִּים:
אֲנִי לֹא כָּאן
בִּשְׁבִיל לִשְׂרֹד,
אֶלָּא כְּדֵי לָצוּף בֵּין הָעוֹלָמוֹת
וּלְאַחֵד בֵּין הַזְּרָמִים שֶׁל זֶהוּת
נִשְׁכַּחַת וְזֶהוּת שֶׁעֲדַיִן לֹא נוֹלְדָה,
שֶׁל עַם שֶׁנֶּאֱסָף אֶל בּוֹרְאוֹ
וְרוֹצֶה לְהִוָּלֵד מֵחָדָשׁ
מִתּוֹךְ הָרֶחֶם
שֶׁל כְּנַעַן.
אֵין לָנוּ
בְּרֵרָה
אֶלָּא לָצוּף
אֶל עֵת חֲדָשָׁה, שֶׁבָּהּ
הַכֹּל חַיָּב לְהִתְאַרגֵּן אַחֶרֶת
מִמַּה שֶׁהִכַּרְנוּ עַד כֹּה,
וְיֵשׁ לָנוּ, לְכָל הַיּוֹתֵר,
קוֹרַת תְּעוּזָה לְהִתְגַּבֵּר
עַל הַקּוֹלוֹת הַצָּפִים
שֶׁל הַסָּפֵק.
