הַלֵּב הַשָּׁר
הוּא זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לְנַגֵּן
אֶת הָאַהֲבָה וְהַחֶמְלָה,
עַל הַמֵּיתָרִים שֶׁבֵּין
הָאָרֶץ לָאֲדָמָה.
אֵין בּוֹ זִיּוּף,
לֹא הִיצָּמְדוּת, וְלֹא קִנְאָה,
אֶלָּא נוֹכְחוּת עוֹטֶפֶת, רַכָּה
שֶׁל הַשְּׁכִינָה.
הַלֵּב הַשָּׁר
הוּא זֶה שֶׁנּוֹכֵחַ בַּתְּפִלָּה
בְּנָאוֹת הַמִּדְבָּר
שֶׁל הַנְּשָׁמָה,
יַנִּיב פֵּרוֹתָיו בְּצַהֲלָה,
כַּאֲשֶׁר הֶחָזוֹן שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם
לְהִשְׁתַּחְרֵר מִשִּׁעְבּוּד עַצְמִי,
וְלִרְקוֹד בְּעוֹצְמָה
אֶת הַחֹפֶשׁ
שֶׁל הַהֲוָיָה.
הַלֵּב הַשָּׁר
הוּא זֶה שֶׁבּוֹחֵר לַחֲגֹג
אֶת הָרֶגַע הַזֶּה,
אַף שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ
אֶת הַמָּחָר.
יֵשׁ בּוֹ אֱמוּן,
לְעִתִּים רַק תִּקְוָה,
שֶׁהַזֶּמֶר יָעִיר
בְּלֵב הַמַּאֲפֵלִיָּה
אֶת הָרוּחַ הַגְּדוֹלָה
וְנָבוֹא כֻּלָּנוּ עַל הַבְּרָכָה.