שִׁירַת הַבַּקָּשׁוֹת אֲנִי מְבַקֵּשׁ לְגַלּוֹת וְלֹא לָדַעַת מֵרֹאשׁ, לְהִתְנַסּוֹת וּלְהִתְפַּעֵם, אִם צָרִיךְ, לְהִתְאַכְזֵב, אַךְ לֹא לְהַפְסִיק לְהִתְאַהֵב, כִּי מוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה. לְרַפֵּא וּלְהַשְׁלִים וְלֹא לְהוֹסִיף פְּצָעִים, לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה וְהַנְּכוֹנָה וְלֹא לִלְחֹץ עַל כַּפְתּוֹרֵי הַמַּקְפֵּצָה, לְהַחְכִּים מִבְּלִי לְדַלֵּג עַל











